בנם של עינב וחיים. נולד בתשס"ה (2005), אח לנועם ונסיה.

נוה (נוה-לי) נולד וגדל ביישוב אדם שבבנימין (גבע בנימין). למד בבית הספר היסודי "אהבת תורה" ובישיבה התיכונית "בני בנימין". לאחר מכן למד במכינה הישיבתית הקדם-צבאית בבית יתיר.

מהמכינה התגייס לחיל השריון. בסיום ההכשרה כאיש צוות טנק המשיך לקורס מפקדי טנקים, בסיומו שב כמט"ק לגדוד 52 בחטיבה 401 (עקבות הברזל). הוא הוצב כמט"ק בחפ"ק מפקד הגדוד.

במסגרת המלחמה שהחלה ב-7.10.2023 נלחם גדוד 52 תחת חטיבת גבעתי בדרום לבנון.

נוה השתתף בלחימה במבצעים רבים, בהם כיבוש אל חיאם, בינת ג'ביל, זוותר א-שרקיה ועוד.

נוה היה לוחם אמיץ וחבר אמת. אהב את הארץ ולטייל בה. חבריו מספרים שהיה אחד שידע להקשיב באמת. האמין שצריך לעשות את מה שצריך ולא רק את מה שרוצים. לא משנה כמה היה עייף או כמה קשה הייתה המשימה – הוא תמיד הסתובב עם חיוך על פניו.

במסגרת התקפה של אוגדה 36 לכיבוש רכס עלי טאהר, הוטלה משימה על חטיבת גבעתי לכיבוש הכפר תיבנית בפאתי נבטיה. בהתקפה זו, בליל 19 ביוני 2026, יצאו גדוד 52 וסיירת גבעתי, תחת צק"ח גבעתי, לכיבוש מבנים בכפר. במהלך התקדמות הכוחות, רחפן נפץ של חיזבאללה פגע בטנק חפ"ק מג"ד 52 וכלל אנשי הצוות, בהם נוה, נספו במקום.

החילוץ של נוה היה מורכב והוא הובא למנוחות רק יומיים אחר כך, ביום ראשון 21 ביוני 2026, ו׳ בתמוז תשפ"ו.

סמל ראשון נוה חבשוש נפל בקרב ביום ד' בתמוז תשפ"ו (19.6.2026). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים ושתי אחיות.

כתבו בני המשפחה: "מי שפגש את נוה זכה להכיר אדם מיוחד – צנוע, ערכי, מלא אהבת אדם ואהבת הארץ. הוא לא ביקש הכרה ולא חיפש תהילה, אלא פשוט עשה את מה שהאמין שנכון. כך חי את חייו, וכך גם נפל – כשהוא מגן בגופו על עם ישראל ועל הארץ שכל כך אהב.

זכרו של נוה חי בליבנו לעד. מורשתו תמשיך להאיר את דרכנו, ודמותו לא תישכח לעולם. מתגעגעים, אוהבים וכואבים".